תיאור:
על בסיס התבוננות בשתי טרילוגיות של סרטים בבימויו של עמוס גיתאי – טרילוגיית הגבולות (העלילתית) וטרילוגיית הבתים (התיעודית) – מנתח מבקר התרבות הצרפתי, ז'אן-מישל פרודון, את מכלול יצירתו הענפה והמרשימה בהיקפה של עמוס גיתאי ובוחן את מקורות ההשראה לסרטיו העלילתיים והתיעודיים, הנתפסים כאן כאמצעי להעמקה של הבנת העולם.
טרילוגיית הגבולות: "עלילה" (2003), "הארץ המובטחת" (2004), "אזור חופשי" (2005). גם השמות והתאריכים משמעותיים כאן, כמו בטרילוגיות אחרות. התאריכים מצביעים על סרטים המופקים בזה אחר זה במהירות, על דחיפות גדולה, שבדרכה מדגישה את הקשר בין הסרטים ובין השמות. הסידור במערכים של שלושה מספק הקשרים הגיוניים לסרטים. ארגון הסרטים בטרילוגיות הוא אמצעי אמנותי יעיל שגיתאי כופה על עצמו בכוונה תחילה. הוא יעיל מכמה בחינות: הוא ממקד את תהליכי העבודה שלו, שכן יש בו כדי לחדד בחירות נרטיביות וסגנוניות; הוא מנחה את המבקרים, הפרשנים ושאר הגופים שעמם גיתאי בא במגע; והוא עוזר לקהל להתמצא בפילמוגרפיה השופעת שלו. המאמץ שהושקע במערך הסרטים הזה מרשים בשאפתנותו, הן מבחינה קולנועית והן מבחינה פוליטית. כדי להבחין בכך יש להתבונן תחילה בכל סרט בנפרד. מטבע הדברים, כל סרט עומד בפני עצמו לפני שהוא נשזר בפסיפס המורכב המאפיין את הקולנוע של עמוס גיתאי, אדריכל בן אדריכל.
טרילוגיית הבתים – "בית" (1980), "בית בירושלים" (1998), "חדשות מהבית" (2006) – חופרת בשטח תוך החלפה של נקודות מבט. אין כאן שלוש אפיזודות, עוקבות בזמן, בפרויקט קולנועי אחד החג סביב בית מסוים בירושלים – אלא חפירה מתמשכת לעומק, מתחת לעובדות העירומות ולסמלים הברורים מדי. בסרט השלישי, סמיכות הסיפורים השונים של הדמויות הרבות הנקשרות לאותו בית, שזיכרונותיהן שולחים שלוחות אל כל רחבי העולם, מחליפה את הנוכחות המוחשית של המקום בסרט הראשון. החלל של הבית והסרט הופך למרחב מנטלי, מתפצל למיקרוקוסמוס המסתמן בסימנה של גלות פנימית וחיצונית.
ז'אן-מישל פרודון הוא העורך הראשי של כתב-העת "מחברות הקולנוע" ובעבר מבקר הקולנוע הבכיר שלLe Monde.
מחיר: 79.00 ₪